מַעְשַׂר בְּהֵמָה,
נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ,
בִּפְנֵי הַבַּיִּת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת,
בְּחֻלִּין,
אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין.
וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן,
וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִים מִזֶּה עַל זֶה;
בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים,
וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה;
בֶּחָדָשׁ וּבַיָּשָׁן,
וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה.
שֶׁהָיָה בַּדִּין:
מָה אִם הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן,
שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה,
אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה;
הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים,
שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה,
אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה?
תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כז, לב): « וָצֹאן »;
מַשְׁמָע כָּל צֹאן, אֶחָד:
