עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים לְהִטַּפֵּל בַּבְּכוֹר?
בִּבְהֵמָה דַּקָּה,
עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם;
וּבַגַּסָּה,
חֲמִשִּׁים יוֹם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
בַּדַּקָּה, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.
אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ זְמַן זֶה: תְּנֵהוּ לִי,
הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנוֹ לוֹ.
אִם הָיָה בַּעַל מוּם,
אָמַר לוֹ:
תֵּן לִי שֶׁאוֹכְלֶנּוּ,
מֻתָּר.
וּבִשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ,
אִם הָיָה תָּמִים,
אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ,
מֻתָּר.
הַבְּכוֹר נֶאֱכָל שָׁנָה בְּשָׁנָה,
בֵּין תָּמִים, בֵּין בַּעַל מוּם,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, כ):
« לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה »:
