אֲבָל בְּקָרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵּן;הֲרֵי שֶׁאָמַר: קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצֹרָע זֶה עָלַי,
אִם הָיָה מְצֹרָע עָנִי,
מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי;
עָשִׁיר,
מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר.
רַבִּי אוֹמֵר:
אוֹמֵר אֲנִי, אַף בַּעֲרָכִין כֵּן.
וְכִי מִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר
נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי?
שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּב כְּלוּם;
אֲבָל הֶעָשִׁיר שֶׁאָמַר: עֶרְכִּי עָלַי,
וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר:
מַה שֶּׁאָמַר זֶה – עָלַי,
נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.
הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר,אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי,
נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ עָנִי, וְהֶעֱשִׁיר, וְחָזַר וְהֶעֱנִי,
נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר:
