אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו,וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ,
אֵין לוֹ
לֹא בִּכְסוּת אִשְׁתּוֹ,
וְלֹא בִּכְסוּת בָּנָיו,
וְלֹא בְּצֶבַע שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן,
וְלֹא בְּסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן.
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ:
עֲבָדִים נִמְכָּרִים בִּכְסוּתָן לִשְׁבַח,
שֶׁאִם תִּלָּקַח לוֹ כְּסוּת בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר –
מַשְׁבִּיחַ הוּא מָנֶה,
וְכֵן פָּרָה,
אִם מַמְתִּינִים אוֹתָהּ לָאִטְלִיס –
מַשְׁבַּחַת הִיא,
וְכֵן מַרְגָּלִית,
אִם מַעֲלִין אוֹתָהּ לַכְּרָךְ – מַשְׁבַּחַת הִיא,
אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ:
