הִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת,פְּסוּלָה.
הָיָה שׁוֹחֵט,
וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת,
אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר,
כְּשֵׁרָה.
הָיָה שׁוֹחֵט,
וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁים בְּבַת אַחַת,
אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד,
כְּשֵׁרָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא,
אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ;
אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא,
אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא,
אֲפִלּוּ בְּאִזְמֵל,
כְּשֵׁרָה.
נָפְלָה סַכִּין וְשָׁחֲטָה,
אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחֲטָה כְּדַרְכָּהּ, פְּסוּלָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כא): « וְזָבַחְתָּ וְאָכַלְתָּ »;
מַה שֶּׁאַתָּה זוֹבֵחַ, אַתָּה אוֹכֵל.
נָפְלָה סַכִּין וְהִגְבִּיהָהּ,
נָפְלוּ כֵּלָיו וְהִגְבִּיהָן,
הִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין וְעָף, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט,
אִם שָׁהָה כְּדֵי שְׁחִיטָה, פְּסוּלָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אִם שָׁהָה כְּדֵי בִּקּוּר:
