עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָר,הַנּוֹגֵע בַּצִּיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ,
וּבַשַּׂעֲרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ,
טָמֵא.
הָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים,
מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וְלֹא בְּמַגָּע,
דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל;
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא.
וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא
בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים
שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן,
שֶׁהוּא טָמֵא;
וּמִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר?
מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן:
