רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד,
שֶׁהוּא חַיָּב;
וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ?
עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת;
שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת,
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לְלַקֵּט תְּאֵנִים וְלִקֵּט עֲנָבִים,
עֲנָבִים וְלִקֵּט תְּאֵנִים,
שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת,
לְבָנוֹת וְלִקֵּט שְׁחוֹרוֹת,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת,
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יִפְטֹר בָּהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ;
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר (ויקרא ד, כג):
« אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ »,
פְּרָט לְמִתְעַסֵּק?:
