אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין,
עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין.
שֶׁהֲרֵי הַצָּדוֹקִין אוֹמְרִים:
עַד שֶׁיֵּהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר:
"נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" (שמות כא, כג).
אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים:
וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים יט, יט):
"וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו",
וַהֲרֵי אָחִיו קַיָּם.
וְאִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ"?
יָכוֹל מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵהָרְגוּ?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ";
הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין,
עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין: