Mé’ila 5-1

הַנֶּהֱנֶה שְׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּגַם, מָעַל, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּגָם, לֹא מָעַל, עַד שֶׁיִּפְגֹּם; וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה, מָעַל. כֵּיצַד? נָתְנָה קַטְלָא בְּצַוָּארָהּ, טַבַּעַת בְּיָדָהּ, שָׁתְתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנֵית, מָעֲלָה. לָבַשׁ בְּחָלוּק, כִּסָּה בְּטַלִּית, בִּקַּע בְּקַרְדּוֹם, לֹא מָעַל, עַד שֶׁיִּפְגֹּם. תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה, לֹא מָעַל, עַד שֶׁיִּפְגֹּם; כְּשֶׁהִיא מֵתָה, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה, מָעַל: