Aller au contenu principal

Taanit 2-3

וְאֵלּוּ הֵן, זִכְרוֹנוֹת, וְשׁוֹפָרוֹת, אֶל ה’ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי (תהלים קכ), אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ’ (שם קכא), מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה’ (שם קל), תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (שם קב). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן, רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ (מלכים ב ח), דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וְגוֹ’, אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה’ אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת (ירמיה יד). וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן: