אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין,עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין.
שֶׁהֲרֵי הַצָּדוֹקִין אוֹמְרִים:
עַד שֶׁיֵּהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר:
« נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ » (שמות כא, כג).
אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים:
וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים יט, יט):
« וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו »,
וַהֲרֵי אָחִיו קַיָּם.
וְאִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: « נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ »?
יָכוֹל מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵהָרְגוּ?
תַּלְמוּד לוֹמַר: « נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ »;
הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין,
עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין:
