נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל,
הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל,
וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג,
אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם.
וְאֵינוֹ יוֹצֵא,
לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה,
וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן,
וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת.
וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ,
וַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה,
אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם,
שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, כה): « אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה »;
שָׁם תְּהֵא דִּירָתוֹ,
שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ,
שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ.
כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת,
כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט.
רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לִתְחוּם, וּמְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם,
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם,
וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם,
וְכָל אָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו.
אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם,
וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם,
אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם,
וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ הַתְּחוּם,
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.
הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר,
גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה;
וּבֶן לֵוִי, גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר: