כָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים,
אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ;
וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים,
אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים,
זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): « צִדְקַת ה’ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל ».
יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים,
חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר (מ »א טו, ל):
« עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא,
וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל »: