רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר:בַּתְּחִלָּה,
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט,
וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם.
מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין, הֲרָגוּהוּ;
וְשֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב מִיתָה, פְּטָרוּהוּ.
מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת,
מַחֲזִירִין אוֹתָם לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, כה):
« וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ » וְגוֹ’.
אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה,
וְאֶחָד הַמְּרֻבֶּה בִּבְגָדִים,
וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ,
מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ.
לְפִיכָךְ אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ.
מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל,
הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גּוֹלֶה.
אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל,
וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו,
וּלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ,
חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי: