הַשְּׁבוּיָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה,
דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
יֵשׁ שְׁבוּיָה אוֹכֶלֶת,
וְיֵשׁ שְׁבוּיָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת.
כֵּיצַד?
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי,
אוֹכֶלֶת,
שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר;
וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית,
וְהִיא אוֹמֶרֶת: טְהוֹרָה אֲנִי,
אֵינָהּ אוֹכֶלֶת: