עִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא
עַל אַלְמְנַת עִסָּה
שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה,
שֶׁהָעִסָּה כְּשֵׁרָה לְטַמֵּא וּלְטַהֵר,
לְרַחֵק וּלְקָרֵב.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם;
אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה,
שֶׁגָּזַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי
שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִּינִין עַל כָּךְ;
הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק,
אֲבָל לֹא לְקָרֵב: