עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
חוּצָה לָהּ מֻתָּר.
הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
תּוֹכָהּ מֻתָּר.
מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם?
בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם, אָסוּר;
וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר, מֻתָּר.
עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
וְהָיוּ בָּהּ חֲנוּיוֹת מְעֻטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת,
זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן,
וְאָמְרוּ חֲכָמִים:
הַמְּעֻטָּרוֹת אֲסוּרוֹת,
וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת מֻתָּרוֹת: