אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,
כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ;
אָמַר לוֹ:
מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת שֶׁל גּוֹיִם?
אָמַר לוֹ:
מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבָה שֶׁל נְבֵלָה.
אָמַר לוֹ:
וַהֲלֹא קֵבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּבַת נְבֵלָה,
וְאָמְרוּ:
כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה – שׂוֹרְפָהּ חַיָּה,
וְלֹא מוֹעֲלִין.
חָזַר וְאָמַר לוֹ:
מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
אָמַר לוֹ:
אִם כֵּן, לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַּהֲנָאָה?
הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר.
אָמַר לוֹ:
יִשְׁמָעֵאל אָחִי,
הֵיאָךְ אַתָּה קוֹרֵא:
« כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן » (שיר השירים א, ב),
אוֹ « כִּי טוֹבִים דּוֹדַיִךְ »?
אָמַר לוֹ:
כִּי טוֹבִים דּוֹדַיִךְ.
אָמַר לוֹ:
אֵין הַדָּבָר כֵּן,
שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ מְלַמֵּד עָלָיו:
« לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים »: