הַגּוֹיִם הָעוֹבְדִים אֶת הֶהָרִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת,
הֵן מֻתָּרִים,
וּמַה שֶּׁעֲלֵיהֶם אֲסוּרִים,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, כה):
« לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ ».
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים (דברים יב, ב), וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם;
אֱלֹהֵיהֶם עַל הַגְּבָעוֹת, וְלֹא הַגְּבָעוֹת אֱלֹהֵיהֶם.
וּמִפְּנֵי מָה אֲשֵׁרָה אֲסוּרָה?
מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם, אָסוּר.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
אֲנִי אוֹבִין וְאָדוּן לְפָנֶיךָ;
כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַר גָּבוֹהַּ,
וְגִבְעָה נִשָּׂאָה,
וְעֵץ רַעֲנָן,
דַּע שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה: