אֻמָּנִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל,
שֶׁשָּׁלַח לָהֶם נָכְרִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בִּשְׂכָרָן,
מֻתָּרִים לוֹמַר לוֹ:
תֵּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ.
וְאִם מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָן,
אָסוּר.
הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לְנָכְרִי,
פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד,
דָּמָיו מֻתָּרִין;
מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק,
דָּמָיו אֲסוּרִין.
נָטַל אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ וּמָדַד לְתוֹךְ צְלוֹחִיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל,
אִם יֶשׁ בּוֹ עַכֶּבֶת יַיִן,
אָסוּר.
הַמְּעָרֶה מִכְּלִי אֶל כְּלִי,
אֵת שֶׁעֵרָה מִמֶּנּו, מֻתָּר;
וְאֵת שֶׁעֵרָה לְתוֹכוֹ, אָסוּר: