שָׁאֲלוּ אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי:
אִם אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה,
לָמָּה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ?
אָמְרוּ לָהֶן:
אִלּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ הָיוּ עוֹבְדִין,
הָיָה מְבַטְּלוֹ.
הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה,
וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת;
יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים?
אָמְרוּ לָהֶן:
אִם כֵּן,
יְאַבֵּד דָּבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ,
וְיַנִּיחַ דָּבָר שֶׁצֹּרֶךְ הָעוֹלָם בּוֹ?
אָמְרוּ לָהֶן:
אַף אָנוּ מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְדֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁאוֹמְרִים:
תֵּדְעוּ שֶׁהֵן אֱלוֹהוֹת,
שֶׁהֲרֵי הֵן לֹא בָּטְלוּ: