גּוֹי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בְּצַד הַבּוֹר שֶׁל יַיִן,
אִם יֵשׁ לוֹ עָלָיו מִלְוֶה, אָסוּר;
אֵין לוֹ עָלָיו מִלְוֶה, מֻתָּר.
נָפַל לַבּוֹר וְעָלָה,
וּמְדָדוֹ בְּקָנֶה,
הִתִּיז אֶת הַצִּרְעָה בְּקָנֶה,
אוֹ שֶׁהָיָה מְטַפֵּחַ עַל פִּי חָבִית מְרֻתַּחַת,
בְּכָל אֵלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂה,
וְאָמְרוּ: יִמָּכֵר;
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
נָטַל אֶת הֶחָבִית וּזְרָקָהּ בַּחֲמָתוֹ לַבּוֹר,
זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְהִכְשִׁירוּ: